1. (מלשון דין) שופט, תובע למשפט, עושׂה שפטים: "לא יָדוֹן רוּחִי באדם לעֹלם" (בראשית ו, 3), ויש מפרשים שהוא לשון מָדון, ריב (ראה פירוש רש"י)
2. נהיה שופט ומושל: "וגם אתה תָּדִין את בֵּיתי" (זכריה ג, 7)
3. מִתְדַּיֵּן: "ולא יוכל לָדִין עִם שתַּקִיף ממנוּ" (קוהלת י, 10)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה