דין פירוש

1. [תנ] משפָּט:
דן דין עני ואביון (ירמיה כב 16); שלושה (דיינים) שיושבים בדין (ברכות ו)
2. [תנ] הלָכה, חיקוּק, חוק: כל יודעי דת ודין (אסתר א 13)
3. [תמ] משפט אמת, צדק: על שלושה דברים העולם עומד - על הדין ועל האמת ועל השלום (אבות א, יח)
4. [עח] בחוק הפרשנות: כל אחד מאלה - חיקוק; דינים דתיים - בין שבעל־פה ובין שבכתב - כפי תוקפם במדינה; אקט של הפרלמנט הבריטי או דבר המלך במועצתו או חלק מהם, או תקנות לפיהם ודיני המשפט המקובל ועקרוני היושר של אנגליה כפי תוקפם במדינה; דינים עותומניים כפי תוקפם במדינה.
אנגלית: justice

***

סבָרה הֶגיונית:
והלא דין הוא! (פסחים י, ב); הדין מחייב ששופטים יהיו בלתי תלויים בממנים אותם
אנגלית: logical reasoning

***

מָדוֹן, ריב:
"ויֵצֵא מָדוֹן וישבֹּת דִין וְקָלוֹן" (משלי כב, 10)
אנגלית: quarrel

***

יחידת כּוחַ בּשיטת סֶנטימטר-גרם- שנייה השווה ל- 6- 10 X 1.020 ק"ג כוח

***

זה, כגון בביטוי:
דֵין הַניָא לו זה יאה לו: דֵין הנָיין לי, יתהון לָא הניין לי (מדרש רבה בראשית ט); זה מוצא חן בעיני ואלה - לא)
אנגלית: It; this

***

***

1. (בצילום) שיטה למדידת רגישוּת סִרטֵי צילום. ביטוי מספרי לשיעור החשיפה הנדרש לחומר צילום כדי שיגיב, לפי התקן של מכון התקנים הגרמני
2. ר"ת גרמניים של מכון התקנים הגרמני משמש תקן למדידת רגישות סרטי צילום
DIN (Deutshe Industrie Norm)

***