1. [תנ] נועֵץ וממית, תוקע מכשיר חַד: ״שלף חרבך ודקרני בה״ (שמואל א' לא, 4); "והביטוּ אֵלַי את אשר דָּקָרו" (זכריה יב, 10); 2. [תמ] גורם גֵירוּי חד כמו דקירה: ״מי דקרים שהם דוקרים את המרה״ (שבת קי:); 3. [תמ] (בהשאלה) מעליב, עוקץ בִּדברים של לגלוּג: ״ודוקרין זה את זה בחרבות שבלשונם״ (יומא ט)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה