1.[תנ] שותֵק, מַחריש: אך לאלהים דֹמי נפשי (תהילים סב 6); הילד עמד דומם מול חבֵרו, ולא הוציא מילה
2. [תנ] עומד בלי תנוּעה: וַיִדֹּם השֶמֶש ויָרֵחַ עָמד (יהושע י 13); הסוס עמד דומם כשהפרש הוציא את רגליו מהארכופים וירד (תן דעתך שהצורה דומֵם היא גם עבר של מדומֵם)
3. פּוסֵק, כָּלֶה: "קָרְעוּ ולא דָמּו" (תהילים לה, 15)
אנגלית: immobile, standstill
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה