1. [תנ] לוחֵץ, הודף, דוחֵף: ואיש אָחיו לא ידחקוּן (יואל ב 8); המהלך בקומה זקופה... כאילו דוחק רגלי שכינה (ברכות מג)
2. [תמ] מזָרֵז, מֵאיץ, ממריץ: היום קצר... ובעל הבית דוחק (אבות ב, טו)
3. [תמ] (בעצמו) מתאמץ, משתדל: דוחק עצמו ופודה אותה (ירושלמי מעשר שני נג, ג)