1. [תמ] חומֶר סָמיך המשַמש להצמדה וּלחיבּוּר:
דֶבֶק כדי ליתן בראש השבשבת (שבת ח, ד); דבק נגרים מתאים להדבקת רהיטים
2. [תנ] איחוּד, חיבּוּר: אֹמֵר לדֶבֶק טוב הוא ויחזקהו במסמרים לא ימוט (ישעיה מא 7)
3. [תנ] מקום החיבּוּר של חלקים: ויכה את מלך ישראל בין הדבקים ובין השריון (מלכים א' כב 34)
4. [עח] כינוי לאדם הנגרר אחרי אחֵרים ואינו מַרפֶּה (עממי): הבחור הזה ממש דֶבֶק, הוא כל הזמן נִדבָּק אלינו
***
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה