1. [תנ] צָמוּד, אחוז: תדבק לשוני לחִכּי אם לא אֶזכְּרֵכי (תהילים קלז 6) 2. [תנ] (ב-) (בהשאלה) נֶאמן (לרעיון), ממשיך בִּפעילות במידה רבה וּבהתמדה: ואתם הדבקים בה' (דברים ד 4); הרוצה שיתעשר יִדבַּק בזרעו של אהרון (פסחים מט) 3. [תנ] מתחבר בקשר אמיץ: על כן יעזֹב איש את אביו ואת אמו ודָבַק באשתו (בראשית ב 24) 4. [תנ] תוקֵף, מַשׂיג: והרעב אשר אתם דאגים ממנו שם יִדבַּק אחריכם (ירמיה מב 16) 5. [תמ] מחַבֵּר, מצמיד: ודובקין בדבק (ירושלמי מגילה עא, ד)
1. [תמ] חומֶר סָמיך המשַמש להצמדה וּלחיבּוּר: דֶבֶק כדי ליתן בראש השבשבת (שבת ח, ד); דבק נגרים מתאים להדבקת רהיטים 2. [תנ] איחוּד, חיבּוּר: אֹמֵר לדֶבֶק טוב הוא ויחזקהו במסמרים לא ימוט (ישעיה מא 7) 3. [תנ] מקום החיבּוּר של חלקים: ויכה את מלך ישראל בין הדבקים ובין השריון (מלכים א' כב 34) 4. [עח] כינוי לאדם הנגרר אחרי אחֵרים ואינו מַרפֶּה (עממי): הבחור הזה ממש דֶבֶק, הוא כל הזמן נִדבָּק אלינו
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה