1. [יב] ציוּן לִגנַאי, בּיזוּי, שלילה, הטָלַת דופי, בּיקורֶת חריפָה עַל מַעשֶׂה לא הוגֵן (בּעיקָר בּדרג רִשמי): הדיבור הרע והגינוי (רבי יהודה אבן תיבון, חובות הלבבות); לאחר המעשה החמור הגינוי לא איחר להגיע
2. [תמ] גנַאי, גנוּת, בּיזָיון: שלא להזכיר גינוין של ישראל (ירושלמי יומא ו, ב)
אנגלית: denunciation, condemnation
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
![גינה, גִּנּה <sup>1</sup>[תמ]](assets/images.lib/0_12651800_1522092487_224349902.jpg)
טעות \ הערה