1. [יב] בעל חטוטֶרת, מי שגבּו מעוּקם: ותצא האומנת וממצא גיבן אחד ובידו תוף וחליל (ספרות ימי הביניים);
2. [תמ] בעל מוּם בגביני עיניו; חסר גבינים: אין לו גבינין או אין לו אלא גבין אחד - זהו גִבן (בכורות מג, ב);
3. מי ששׂער גביני עיניו ארוך ושוכב: או גבן או דק או תבַלל בעֵינו (ויקרא כא, 20) "או גבן" - שגביני עיניו שערן ארוך ושוכב (רש"י, ויקרא כא, 20)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה