1. לוקח לעצמו רכוש של אחרים בסֵתר וללא רשות: כי יגנב איש שׁור או שׂה וטבחו או מכרו (שמות כא 37); הגונב טלה מן הדיר והחזירו (תוספתא בבא קמא י, כ) 2. מרַמֶה: ותגנֹב אתי ולא הגדת לי (בראשית לא 27) 3. (בהשאלה) סוחב, מרחיק, כאמור בפסוק: "וּכמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה" (איוב כא, 18)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה