1. [תמ] מסיים, משלים, מגיע לסופו של דבר: לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתו (שקלים ו, ב); בסופו של דבר הוא גמר בחוץ
2. [עח] מכניע, מחַסל (עממי): הוא גמר אותו במכה אחת
3. [תנ] תם, אָפֵס, כָּלֶה: הושיעה ה' כי גמר חסיד (תהילים יב 2); פסו אלמונים וחסידים גמרו (רבי שלמה אבן גבירול); הוא הולך וגומר בגלל מחלתו הקשה
4. [תמ] מסתיים: מכה זו... מתחלת בבני מעיין וגומרת בפה (שבת לג); גמרה צורת הוולד (רש"י בכורות ח)
5. [עח] מפסיק את קשריו (עממי): הוא גמר אִתה לאחר הריב
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה