גולה פירוש

1. קהילה של אנשים שגורשו מארצם:
כה אמר ה'... לכל הגולה אשר הגליתי מירושלִם בָּבֶלָה (ירמיהו כט 4); ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ-ישראל (סנהדרין לח)
2. מקום מושָבם של אנשים שגורשו מארצם: בני ישראל השבים מהגולה (עזרא ו 21); ובני גולה נהגו בו איסור (עבודה זרה ל)
3. גלות, יציאת אדם מארצו באונס: והלך מלכם בגולה הוא ושריו יחדו (עמוס א 15)
3. הארץ שאליה יצאו הגולים: "ויאכלוּ בני ישראל השָבִים מהגולָה" (עזרא ו, 21)
4. היוצאים בגולה: "להשיב... וכל הגולה מבָבֶל" (ירמיה כח, 6)
4. כל מקום מחוץ לארץ-ישראל שגרים בו יהודים

***

1. [תנ] מגורש מארצו:
לכן עתה יִגְלו בראש גֹלים (עמוס ו 7); הווה גולה למקום תורה (אבות ד, יד); (שבת קמז ב)
2. [תנ] מסתלק, סָר: דורי נסע ונִגלָה מִנִי (ישעיה לח 12)
3. [תנ] חושף, מגלה, מודיע: גלה סודו אל עבדיו (עמוס ג 7), וגָלִיתִי את אָזְנֶךָ (שמואל א' כ, 12)
4. [תנ] נראה, מופיע: גָלָה חציר ונראָה דשא (משלי כז 25)

***

אדם שגוֹרש מארצו וממולדתו:
והגלה... עשרת אלפים גולה (מלכים ב' כד 14); הגולים הפוליטיים שבו למדינתם

***

מעיין, מקור מים, באר:
כי ארץ הנגב נתתני ונתתה לי גֻלֹּת מים (שופטים א 15)

***

1.[עח] כדור קטן
2. [עח] כדור קטן מזכוּכית למִשׂחַק ילדים (רווח גם בשם ג'ולה מערבית)
3. [תנ] כדור המשמש לכותרת או לקישוט בראש עמוד, בראש ידית של מקל הליכה
4. [תנ] קערית עגולה לשמן:
מנורת זהב כּלָּה... ושנים זיתים עליה, אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה (זכריה ד 3-2)
5. [עח] אהיל למנורה בצורת כדור
6. [עח] תפיחה עגולה בעור עקב מכה: אחרי המכה עלתה גולה במצחו
7. [עח] רסיסי לבה או אבני זכוכית בקוטר 13 עד 65 מ"מ הנפלטים בהתפרצות געשית
8. [תנ] גול, בליטה עגוּלָה, כאמור בפסוק: "מנורת זָהָב כֻּלָּה וְגֻלָּהּ על רֹאשָהּ" (זכריה ד, 2) וכן: "אחד מימין הגֻּלָּה..." (זכריה ד, ד)

***

***