1. [תנ] מַקיף בגָדֵר, בונֶה גָדר מסביב, מֵקים מחיצה: איש גֹדֵר גָדֵר ועֹמֵד בַּפֶּרץ (יחזקאל כב 30)
2. [תנ] חוסם מַעבר, סותם פִּרצה: אָרחי גָדַר ולא אעֶבור (איוב יט 8)
3. [תמ] (עצמו מן-) נעצר, נמנע מלעשות משהו: כָּל מי שהוא גודֵר עצמו מן העֶרווה (מדרש רבה ויקרא כד)
4. [יב] מגדיר, קובע משמעות: ולָכֵן גָדרוּ הנֶפש (ספרות ימי הביניים)
5. [עח] (בהשאלה) עוצר, מרחיק, מעכב
6. [תמ] קוטף תמרים, גודֵד: וגודרין בִּתמָרים (תוספתא ברכות ד, יט)
7. [תמ] כּורֵת: חריות של דקל שגדָרָן לעצים (שבת נ.)
8. (בהשאלה) עושֶׂה סיָיג לשמירת חוּקים: הרבּה גודרים עמדו לישׂראל (מדרש רבה ויקרא א)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה