גובל פירוש

1. שׂפַת הערוּגה מסביב; גבוּל, זֵר מסביב, מִסגרת, כַּרכּוב:
שלושה על כל גובֶל וגובֶל ואחד באמצע (כלאיים יג, א גרסת הערוך)
2. [עח] הֶתקֵן מֵכָני המגביל מַדָד מסוּיָם של כּמוּת פיזיקלית (כגון נַיָידוּתו)
3. [עח] התקן מכני המגביל תנוּעת חֵלק אחר (כגון: תושֶבת שַסתום, צינור אופקי תלוי) (גם: תופֵס)
4. [עח] פַּס בֵּטון לא-מעוצב שמיועד לכַוֵון את המֶרחק ביצירת הצורה או המישור המבוקשים
5. [עח] פס טיח ארוך וצר המושם ברווחים קבועים על המִשטח שיש לטַייחו, מיוּשר היטב כדי לשַמֵש כמכַוֵון לעובי הנדרש בטִיוּחַ (גם: לוּחַ יִישוּר)

***

1. [תנ] (ב-) או נקודה משותפים עם; נוגע בגבוּל:
וגם חמָת תִגבָּל בָּה (זכריה ט 2); מדינת ישׂראל גובלות במזרח בירדן, זוויות גובלות, צלעות גובלות
2. [עח] (בהשאלה) שנחשב כמעט ל..., כגון בביטוי: הִתנַהגוּת הגובֶלֶת בּחוּצפּה
3. [תנ] עושֶה גבוּל, קובע תחוּם, מקים חַיִץ או סימן להבדיל בין מקום למקום: לא תַסיג גבוּל רֵעךָ אשר גָבלוּ ראשונים (דברים יט 14)
4. [תנ] משַמֵש כִּגבוּל: והיַרדֵן יִגבּול אֹתו לִפאַת קֵדמה (יהושע יח 20)

***

לש עיסה (של קֶמח, עָפר, מֶלט וכד'):
מֵי חַטָאת שנפסלוּ לא יִגבְּלֵם טיט (פרה ט, ה)

***

***