1. [תנ] שַחצָנוּת, רברבנות, התנשאות, גאווה, יהירוּת, בּעיקר בּבּיטוּיים: גַבהוּת-לב, גַבהוּת-עֵינַיים: ושח גבהות האדם ושפֵל רום אנשים (ישעיה ב 17); וזוקף פניו ואפו בגבהותו (רש"י לתהילים י 4)
2. [עח] גובה, רום: החזאים מודדים את גבהות העננים
3. [תמ] (בהשאלה) כינוי לאלוהים: גבהותו של עולם הרכין עצמו" (תנחומא, כי תשא כז)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה