גב פירוש

1. [תנ] הַצַד הָאחורי בגוף האדם או החלק העליון בּבעלֵי חַיים:
"על גבי חרשו חרשים" (תהילים קכט, 3); "יצאו לו שני גַבין ולו שתי שדראות" (תוספתא חולין ג, ד); הוא סחב על גבו את התרמיל;
2. [עח] (בהשאלה) כָּל צַד אחורִי בּרָהיט או במכשיר: הוא נשען על גב הכיסא;
3. [תנ] הַצַד הַחיצוני של כּלי או של מִבנֶה: "וזה גב המזבח" (יחזקאל מג, 13); "ואינן מטמאין מגביהן" (כלים ב, א)
אנגלית: back

***

1. [תנ] מָקום מוּגבָּהּ, מורם;
2. [תמ] בּליטה בָּאזור של ערוות האישה:
"אחד אומר אחד בגבה ואחד אומר בכריסה" (בבא קמא ע, ב);
3. [תמ] סנטר: "והעין והלסת וגבת הזקן" (נידה כג:);
4. [תנ] במה לאלילים: "ותבני לך גב ותעשי לך רמה בכל רחוב" (יחזקאל טז, 24);
5. [תנ] תֵּל, מחיצה בין חצרות או שדות: "גַּב גבוה עשרה טפחים" (תוספתא בבא מציעא יא, כב);
6. (בהשאלה) כושר סבל, משא או מאמץ

***

1. [תנ] מקווה מים קטן, חור בסלע או חפירה באדמה שנקווים בהם מי הגשמים:
"באו על גֵבים לא מצאו מים" (ירמיה יד 3); "גֵב - נקע שהמים נאספים בו" (רש"י, יחזקאל מז, 11);
2. [עח] בור מים באפיק נחל (שנוצר על-ידי מי גשמים או מי גאות): הצֹאן הובל אל הגֵבים;
3. צינור או מרזב למים בבניָין, כאמור בפסוק: "וַיִספֹּן את הבית גֵּבִים" (מלכים א' ו, 9);
4. שקע באדמה שהמים נקווים אליו, כאמור בפסוק: "עָשׂה הנחל הזה גֵבִים, גֵבִים" (מלכים ב' ג, 16)
אנגלית: cistern

***

קרש לסיפון גג:
"ויספן את הבית גבים" (מלכים א' ו, 9)
אנגלית: roof cover

***

כינוי לאחד ממיני הארבה במקרא:
"משק גבים שקק בו" (ישעיה לג, 4)
אנגלית: locust

***

(במיתולוגיה המצרית) אל האדמה שהופרד מנוּט, אלת השמים, אשתו ואחותו, באמצעות שׁוּ, נושא השמים, ומאז נותר בלתי מנוחם, וקינתו המרה נשמעה בימים ובלילות (גם:
סֶבְּ, קֶבְּ)

***

קיצוּר של גבֶרֶת

***

***