ברק פירוש

1. [תנ] הֶבהק אור המלַוֶוה את הרַעם בהתנגשוּת עננים טעוּני חשמל:
ברקים למטר עשה (ירמיה י, 13); הברק הזה אחד מתולדות האש של מעלה הוא (מדרש רבה ויקרא לא); רעמים וברקים בלילות החורף
2. [תנ] (בהרחבה) הֶחזֵר אור של מתכת יקרה או של אבן יקרה או של שֶטח מלוּטש וכד': בּרַק חרבי (דברים לב 31); בּרַק הנחושת
3. [עח] התיאור המוחזר על-ידי מינרלים; משמש באבחון תכונות המינרלים
4. [עח] טיל נגד טילים מתוצרת רפא"ל והתעשייה האווירית. מיועד להגנה על כלי שיט בלחימה יַמית
5. [עח] אקדח ישראלי חצי אוטומטי תוצרת תעשיות נשק לישראל שפותח ב-2002

***

שורש של הערכים בּורֵק, בָּרָק, בַּרקַאי, בַּרקית, בַּרקָן, בָּרֶקֶת, בָּרקַת, הַברָקה, מַבריק, מִברָק, מִברָקה, מוּברָק

***

***