1. [תמ] בעילה, הִזדַווגוּת; אחת משלוש הדרכים שבהן נִקנֵית אישה על־פי היהדוּת הרבּנית בצד כסף ושטר: האישה נקנית... בכסף בשטר ובביאה (קידושין א, א); על כל ביאה וביאה שבא עליה בעלה, הרי הוא חייב עליה (תוספתא סוטה ב, ד)
2. [תמ] כניסה: שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם (בבא מציעא קז.); ביאת מים לנהר פרת (רש"י תענית י.)
3. [יב] הגעה, התקיימוּת, התממשוּת (לאדם או לחזון), כגון בביטויים בּיאַת המָשיחַ; בּיאַת הגאוּלה: בביאת גואל לחיי העולם הבא (ספרות ימי הביניים)
4. [עח] מבוא הבַּיִת, פּרוזדור (ספרותי): נכנסנו לחדר הביאה ומשם הובילו אותנו לסלון
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה