1. תמ] עַצלן, שאין דרכו לעבוד, שהולך בָּטֵל: סוסים הבטלנין (סנהדרין כא:); בטלן היית ובטלן תישאר!;
2.[עח] שאינו בקי בחיי המעשה, מחוּסר כּישָרון מעשי (ספרותי);
3.[תמ] מפריע, גורם בטלה: כל הבוטל מדברי תורה מוסרים לו בטלנים כנגדו (אבות דרבי נתן כט);
4.[יב] אדם הפורש מהוויות העולם כדי שיוכל להתמסר ללימוד תורה וכד': והם הנקראים "בטלנים" שאין מתעסקים... אלא בצורכי ציבור (ספרות ימי הביניים)
אנגלית: bum, loafer
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה![אִימְפָּֿלָה [מש]ֿֿֿ](assets/images.lib/0_32471100_1544877645_728039305.jpg)