1. [תמ] חותך פרוסת לחם, חלה, עוגה וכד'; פורס: מעולם לא בָּצע על פרוסה שאינה שלו (חולין ז:); בעל הבית בּוצֵע ואורח מברך (ברכות מו:); הוא בָּצַע חתיכה מעוגת יום ההולדת
2. [תנ] שובר, בוקע: הך הכפתור וירעשו הסִפּים ובצעם בראש כֻלם (עמוס ט 1)
3. [תמ] מוציא חוטים מאריג, מַפקיעַ: הבוצע שני חוטים חייב (רמב"ם)
4. [תמ] (בהשאלה) מפשֵר בין בעלי דין: נגמר הדין, אי אתה רשאי לבצוע (סנהדרין ו:)
5. [תמ] מקבל בצע: כי מקטנם ועד גדולם כּלו בוצע בָּצַע (ירמיה ו 13)
6. [תנ] גוזֵל, כאמור בפסוק: "לְאַבֵּד נְפָשוֹת למען בְּצֹעַ בָּצַע" (יחזקאל כב, 27)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה