בול פירוש

פירוש

בּוּל^{3 [תנ]}

1. יבוּל, תבוּאה:
כי בול הרים ישאו לו (איוב מ 20)
2. גוש, גרגיר: לבול עץ אסגֹד (ישעיה מד 19); נותנין בול של מלח לתו הנר (שבת סז); בּוּל עפר
אנגלית: crop; grain

דקדוק למילה בול

[ש"ע; ז'; בּוּל-, בּוּלים, בּוּלֵי-, בּוּלו] <יבל>

ביטויים עם המילה בול

לא נמצאו ניבים וצירופים לערך בול

מקור המילה בול (אטימולוגיה)

אכדית. שפה שמית ששימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. לעתים האכדית נקראת בבלית-אשורית משום שיש לשפה שני דיאלקטים, אבל ההבדל ביניהם זעום. האכדית היא השפה השמית היחידה שנשתמרה בכתב מהתקופות הקדומות ביותר.

מילים נרדפות למילה בול

בּוּל
[ש"ע]
1. גוּש , גֶזַע , חתיכה [שדה סמנטי: עֵץ]

2. ריבּוּעַ נייר משוּנָן , תָו , תַו-דואַר [שדה סמנטי: דואַר, מִכתב]
3. גורֶן , גֶרֶש , יבוּל , פּרי , תבוּאה , תנוּב , תנוּבה [שדה סמנטי: חקלאות]

4. מַטָרה [שדה סמנטי: תַכלית]

5. בּמדוּיָק [שדה סמנטי: וַדָאוּת]

חרוזים למילה בול

בּוּלְבּוּל, בִּלְבּוּל, גִיבּוּל, זִיבּוּל, חִיבּוּל, טִיבּוּל, מַבּוּל, נִיבּוּל, סִרְבּוּל, עִרְבּוּל, פִּלְבּוּל, פְּרוֹזְבּוּל, קִיבּוּל, תַּחבּוּל, תִּיבּוּל, תַּקְבּוּל

להרחבה ראה:
בהול, בול, גבול, גלגול, בורגול, בדול, גזול, ביטול, ביול, איכול, אלול, גימול, חיסול, גיעול, איפול, טפול, יצול, חרול, בישול