1. [תמ] גבוה במידה ניכרת מעל פני השטח, מזדקר כלפי חוץ: לא היה כתבו שוקע אלא בולט כדינרי זהב (גיטין כ.); עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות (סוטה כ); תמונה בולטת תלת-ממדית
2. [עח] (בהשאלה) מצטיין: הסטודנט בולט בהישגיו; העובדת החדשה בולטת בחריצותה
3. [עח] (בהשאלה) ניכָּר לָעין, ידוע: מבטאו הרוסי של העולה החדש בולט מאוד
אנגלית: prominent; excellent
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה