1. שופך דמעות, זולגות דמעות מעיניו מתוך כּאֵב, צער או הִתרַגשוּת: והנה נער בֹכֶה (שמות ב 6); שכל הבוכה בלילה, כוכבין ומזלות בּוכין עמו (סנהדרין קד:); הילד בכה משמחה כשפגש את אמו 2. מתייפּח, סופד, מספיד, מקונן: אל תבכו לַמת (ירמיה כב 10); האם בכתה מרה על אבדן בתה אנגלית: cry
(על-) מתאונן לפני-, מֵציק בבכיו ל-, מקַטֵר (עממי): ותבך אשת שמשון עליו ותאמר רק שׂנאתני (שופטים יד 16); מה אתה בוכה?! לא חסר לך דבר! אנגלית: complaining
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
![בּוֹכֶה [תנ] <sup>1</sup>](assets/images.lib/0_38798000_1621801265_291337066.jpg)
טעות \ הערה