בוחן פירוש

בודק, מבַקר, חוקר, כגון בביטוי:
בּוחֵן כּלָיות וָלֵב (ירמיה יא 20) כינוי לה' היודע את רִגשותיו הכּמוּסים והאמיתִיִים של לב האדם: ה' צדיק יבחן (תהילים יא 5)

***

1. המטיל מִבחָן, העורך בחינה על חומר שנלמד, על מצב מכונות וכד':
הבוחן שמר לבל יעתיקו התלמידים זה מזה; הבוחן שלח לנבחן חיוך מעודד
2. פקיד ביקורת. במשרדי רואי חשבון נהוג דירוג של פקידי הביקורת בכמה רמות. בדרך כלל, פקידי הביקורת שאינם שותפים מדורגים בארבע דרגות: מנהל ביקורת, בוחן ראשי, בוחן ועוזר. (ראה: רואה חשבון בכיר).
3. בביטוח חיים, כינוי לחתם זוטר או לעורך פוליסות
4. עובד משרד משלתי הבודק את הדוחות הכספיים של מפוקחים כדי לבחון אם הם מתאימים להוראות החוק.
אנגלית: examiner, tester

***

1. מבחן קצר, טֶסט:
כי בֹחן ומה אם גם שבט מאסת (יחזקאל כא 18); המורה ערך בוחן פתע לתלמידיו (גם: בַּחַן)
2. [עח] אמַת מידה, עיקרון להערכת עובדה, או מבחן, שעל פיו נעשה שיפוט או מתבססת החלטה. (קריטריון)
3. קריטריון המשמש כמודד להתאמה עם יחסים פיננסיים, דרישות חוב והסכמי הלוואות. (גם: מבחן)
4. תנודות מחירים של ניירות ערך שמגיעים לרמת תמיכה או לרמת התנגדות מסוימת ולא חדרו דרך הרמות. אם המחירים המשיכו לרמות גבוהות או נמוכות חדשות הם נכשלו בבוחן.
5. אמת מידה; ניסוי הנעשה כדי למדוד את רמת ביצועיו של מוצר חומרה או תוכנה בעיקר לצורך השוואה לרמת ביצועיהם של מוצרים דומים. (גם: מבחַן ביצוּעים).
אנגלית: benchmark, test, criterion

***

1.[עח] (בגמולוגיה) אבן אפורה-שחורה דמוּית צור, שימשה לבדיקת טוהר הזהב והכסף על־ידי שפשוף המתכת הנבדקת
2. [תנ] מבחן, בחינה, כאמור בפסוק:
"כי בֹחַן..." (יחזקאל כא, 18), וכן בפסוק: "הנני יִסַד... אבן בֹּחַן" (ישעיה כח, 16) (ראה: אֶבֶן בּוחַן)

***