1. [יב] תכוּנת הצבע הנוטה ללבן; תכוּנת הדבר המוּאר (ההפך: כֵּהוּת): האור הגדול של בהירות השמים (ספרות ימי הביניים); בהירוּת פנים
2. [יב] זוך, צחוּת, טוהַר: מי זאת יצאה בבהירות מעבדות לחֵירות (מלשון הפיוט)
3. [עח] תכוּנת הדבר הבּרוּר ומוּבן לכּול, שקיפוּת; חוסר ערפּוּל: האִם לא אמרתי את דבריי בבהירוּת?
אנגלית: clarity
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה