בא פירוש

פירוש

דקדוק

ניבים וצירופים

אטימולוגיה

נרדפות וניגודים

בָּא [תנ]

טעות \ הערה

1. מַגיע, הולך למקום מסוּיָם עד שנמצא בו:
"ורחל באה עם הצאן" (בראשית כט 9); "באה שבת - באה מנוחה" (רש"י מגילה ט.); הקרקס בא העירה;
2. (השֶמש) שוקע: "וזרח השמש ובא השמש" (קוהלת א 5);
3. בא על/ אל (אישה; בהמה), בּועֵל, מזדווג, מקיים יחסי מין: "ואיש אין בארץ לבוא עלינו" (בראשית יט 31); "ואחר כן תבוא אליה ובעלתה" (דברים כב 31); "הבא על נערה המאורשה" (תוספתא סנהדרין ז, ח);
4. מתקיים, מִתמַמֵש: "ובָא האות והמופֵת" (דברים יג 3);
5. שָב, חוזר: "עד היום אשר בָּא בשלום" (שמואל ב' יט 25); "היה הולך ובא, הולך ובא" (גיטין ה, י);
6. פּונֶה, בורח: "אנה אני בּא" (בראשית לז 30)
אנגלית: come, enter; attendee; have sexual intercourse

לערך המלא >