1. חַיָיב בדין בִּגלַל עבֵרה שעשׂה וראוי לעונש: ״תאשם שֹמרון כי מרתה באלֹהיה״ (הושע יד, 1); ״אבל אשמים אנחנו על אחינו״ (בראשית מב, 21); המושבעים פסקו שהנאשם בפשע אשם;
2. אחראי לַעבֵרה שנֶעשׂתה, חוטא, פּושֵעַ: ״והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה״ (ויקרא ה, 19); ״אשמנו בגדנו״ (מלשון התפילה);
3. חָרֵב, נִשמָד, שומם: ״למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם״ (יחזקאל ו, 6) (תנו דעתכם על ההבדל בין אָשֵׁם לבין הַשֵּׁם)
אנגלית: guilty; destroyed
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה