אליל פירוש

1. [תנ] פסיל, פֶּסֶל של אֵל:
וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים לְמַעֲשֵׂי יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ (ישעיה ב 8)
2. [עח] (בּהשאלה) דמוּת נַערֶצֶת על הציבּוּר (מנהיג, זַמָר, ספּורטאי וכד'): הוא אליל הזֶמר של הנערה, והיא מעריצה אותו
3. [תנ] מִרמה, שֶקֶר, אֶפֶס, הֶבֶל: טֹפְלֵי שָׁקֶר רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם (איוב יג 4); מדרש טעות ואליל (רש"י ברכות יב:)
4. [תנ] מקור המילה במילת השלילה "אַל": אפס, הבל, שָווא. דבר שאין בו ממש: הוי רֹעי הָאלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן (זכריה יא, 17)
5. [תנ] אלילים כינוי גנאי לאלוהי הגויים: כָּל אלֹהֵי הָעַמִּים אלִילִים (תהילים, צו 5)
אנגלית: idol

***