1. [תמ] דָבר שאֵין לאָדם רשוּת לַעשׂותו או להִשתמֵש בּו (ההפך: הֶיתֵר): אין מבטלין איסור לכתחילה (ביצה ד.); כלאיים... איסורו איסור הנאה (פסחים מד:)
2. [תמ] פּקוּדה שלא לעשׂות: דברי התורה יש בהן איסור ויש בהן היתר (ירושלמי ברכות א, ד); איסור להתרחץ בחוף לא מוכרז
3. [עח] (ביחסי עבודה) צו של בית משפט המונע איגוד מקצועי או עובדים מלנקוט צעדים, כגון שביתה. מצב דומה קיים גם לגבי סכסוכים אחרים
אנגלית: injunction, ban, prohibition, interdict
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה