1. [תנ] יבָּשה מוּקֶפת מַיִם מכּל הצדדים: ונבהלו האיים אשר בים (יחזקאל כו, 18)
2. [עח] דבר הדומה לאי בגלל היותו בודד ומבודד (כגון חלקת קרקע מורמת בתוך ביצה או אדמת סחף, חורשה המוקפת מישור, משטח עבודה במרכזו של מטבח וכדומה)
3. [עח] (בשיווק) שטח תצוגה בתערוכה או בחנות גדולה שאינו תחום באמצעות קירות ויש לו אזרים שונים המאפשרים את התצוגה (כגון, חיבורי חשמל, קשר וכיוצ"ב)
4. (במטבח) משטח לעבודה ולאכילה העומד באמצע המטבח: בתום הארוחה פונו הכלים לכיור שבאי
5. (בהשאלה) מקום מרוחק ומבודד, או שהוא מנותק ומופרד משאר האזורים
(תנו דעתכם להבדל בין אִי לבין עִי)
אנגלית: island