1. (בּ-) מחזיק, תופס: אחזתיו ולא ארפנו (שיר השירים ג 4); אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטה (ירושלמי ברכות ד, ה); מטפס ההרים אחז בחבל 2. מחַבֵּר, מחַזֵק: ויאחז את הבית בעצי ארזים (מלכים א' ו 10) אנגלית: hold; reinforce
1. [תנ] (בּ-) מקבֵּל דָבר ודבֵק בּו: ולבי נוהג בחכמה ולאחֹז בסכלות (קוהלת ב 3); מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובין (עדיות ה, ז); כל חייו דבק ברעיון זה ואחז בו בהתמדה 2. [עח] דוגל, מאמין: הוא מביע דעה שהוא בעצמו אינו אוחז בו אנגלית: stick; espouse
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
![אוֹחֵז [תנ] <sup>1</sup>](assets/images.lib/0_12157100_1546882090_1868246008.jpg)
טעות \ הערה