1. [תנ] נֶעלם מֵעֵינֵי הבּעָלים, הולך לאיבּוּד, לא נמצא, לא נודעוּ עִקבותיו, נעדר: אבד חסיד מן הארץ (מיכה ז 2); מי שאבד ממנו חותמו (שקלים ה, ה)
2. [תנ] כלה, נשמד: ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה (דברים יא 17); ספינה שאבדה בים (גיטין ג, ד)
3. [יב] מאַבֵּד, מפסיד את מה שהיה לו: שהיה סבור שהיה אובד את שדהו (רש"י בבא בתרא טז)
4. [תנ] (בהשאלה) נמצא בצרה: אבד מנוס ממנו
5. [תנ] תועה, נידח, כאמור בפסוק: "ארָמי אוֹבֵד אָבי" (דברים כו, 5) (תן דעתך להבדל בין אוֹבֵד לבין עוֹבֵד)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה