1. [תנ] אבן חזקה שמניחים במקצוע (פּינה, זָווית) האנכי של בניין ציבורי חדש, בדרך כלל בטקס מיוחד: עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ, אוֹ מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ (איוב לח, 6) (גם: אבן יסוד).
2. [עח] האבן העליונה בפינה המחברת בין שני קירות.
3 [עח] (בהשאלה) עיקר, יסוד, חלק מרכזי בדבר, עיקרון מכונן (גם: אֶבֶן שתִייה)
אנגלית: cornerstone
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה