1. [תנ] (בּאַדריכָלוּת) האֶבן העֶליונה בּקֶשת של פֶּתח חלון או דֶלת. אבן המשלימה את הבניין, אבן שהוצאתה תגרום לנפילת הקשת: וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה (זכריה ד, 7)
2. [תנ] יש פרשני מקרא שסבורים ההיפך, אבן יסוד או פינה, האבן הראשונה במבנה.
3. [עח] (בּהשאלה) החֵלק העיקרי, החשוּב בּיותר, רעיון או מושג מרכזיים: המסמך הזה הוא אבן הראשה לחוקיות מפעל חיינו
אנגלית: keystone
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה