1. [תנ] דָבר שאָבד, דָבר שנעלם מֵעֵיני הבּעָלים: האבֵדה אשר מצא (ויקרא ה, 22); השבת אבדה (כלים כז, יב); המוצא הישר מתבקש להשיב את האבדה לבעליה
2. [תמ] (בּהשאלה) מות אָדם יָקר: בכו לאבלים ולא לאבדה (מועד קטן כה)
3. [עח] נֶזֶק, הֶפסד, אבדה ברכוש, אבדה בנֶשק
4. [עח] (בדרך-כלל בצורת הרבים) חייל אבוד לכוח צבאי מחמת מוות: בהפגזה הקשה נגרמו לצה"ל הרבה אבֵדות
אנגלית: loss
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה