ישיבה פירוש

1. [תמ] תנוּחה של אדם כשעַכּוּזו על מושב או על הרִצפּה וכד':
אל תַרבֶּה בּישיבה, שישיבה קשה לתחתוניות (כתובות קיא.); וישיבה אין במחנותם, כי כולם עומדים (סעדיה גאון); האיש תיקן את ישיבתו רוכן מעט כדי לוודא שאינו מחמיץ דבר
2. [תמ] התגוררוּת, מגוּרים: ישיבַת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה (ספרי ראה צא); הוא קבע את ישיבָתו בכפר
3. [עח] אסֵפה של וַעדה וכד': בּשֶל הפיגוע התכנסה ישיבַת ממשלה מיוחדת
אנגלית: sitting; dwelling; meeting

***

(בציונות הדתית) מוסד לימוד תורני המשַלֵב לימודי קודש עם לימודי חול, והוא מקביל לבית ספר תיכון
אנגלית:
high school yeshiva

***

1. [תמ] כינוּי למסיבּה של מלאכֵי מרום ונִשמות הצדיקים בעולם האמת. ישיבה של נשמות החכמים בעולם העֶליון, הדומה לישיבה שבעולם התחתון:
כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכֶה ויושב בישיבה של מַעלה (פסחים נג:)
2. [עח] לשון נקייה לעולם הבא
אנגלית: the world to come

***

(ביהדות החרדית) מסגרת החינוך לבנים שבו לומדים תלמידים בגיל המקביל לחטיבה העליונה ומעלה, עד גיל עשרים בערך

***

1. ישיבה ברגליים מקוּפָּלות תחת הירכיים כדרך הבדואים:
הם ישבו מסביב למדורה בישיבה מזרחית ושרו שירים
2. צורת הישיבה במזרח אסיה, ישיבת הלוטוס

***

***

(בהשאלה) כינוי לעבודת יצירה

***

(ביהדות החרדית) מסגרת החינוך לבנים שבו לומדים תלמידים בכתות המקבילות לכיתות ט - יא בבתי הספר הממלכתיים

***

1. [תמ] אסֵפה של תלמידי חכמים העוסקים בתורה או בּמֶחקָר:
מַרבֶּה ישיבה מַרבֶּה חָכמה (אבות ב, ז); בשבת החכמים בישיבה, וזה ישראל וזה יָשיב תשוּבה (שמואל הנגיד בן משלי 41)
2. [יב] בּית-ספר גָבוהַּ לַהשׂכּלה היהוּדית המָסוֹרתית - בעיקר לתלמוּד, בּית-מִדרָש: נסמכתי בישיבה להקרות רב (ר' חננאל לפסחים פו); החברותא שלי בישיבה היה עילוי ולמדתי ממנו המון
3. [עח] צורה של שיתוף פעולה אופקי בארגון שבו מנהלים מקיימים דיונים במסגרת פורמלית כדי להגיע להחלטות בדבר פעילויות הקשורות אלה באלה.
אנגלית: Talmudic academy; meeting

***