גאון פירוש

***

כינוי במקרא לממלכת אפרים:
כי שם ה' את גאון יעקב כגאון ישראל (נחום ב 4)

***

הכינוי המקובל בתקופת הגאונים לראש הישיבה

***

סוג של צמח נוי עשבוני רב-שנתי ממשפחת הוורדיים. עליו המנוצים מרוכזים בבסיסו, פרחיו אדומים, לבנים או צהובים והם נישאים על עוקצים. מוצאו מדרום אמריקה Geum

***

1. [יב] בּעל כּישרונות גְדולים מְאוד בתורות שונות וּבַמדע:
גאוני הלשון (רבי אברהם אבן עזרא; מאזניים); איינשטיין היה גאון בתחום הפיזיקה
2. [יב] תּואַר כָּבוד לְרָאשֵי הַיְשיבות בְּבָבֶל במאות השישית עד האחת-עשרה לספירה: הגאונים הראשונים שעמדו אחר חיבור הגמרא (רמב"ם, הלכות מלווה ולווה ב ב); רב סעדיה גאון (גם: גאון יעקב)
3. [יב] תואר גדול לחכם גדול ולמוּפלג בּתורה: הגאון רבנו משה בן הגאון רבתי מיימון ז"ל (ספרות ימי הביניים); הגאון מווילנא
4. [עח](בהשאלה) עילוי, אדם מיוחד במינו.
אנגלית: genius

***

1. [תנ] גודֶל, רוּם:
לפני שבר גאון (משלי טז 18); עטה הוד ולבש גאונים (רבי שלמה אבן גבירול)
2. [תנ] גַאוָוה, רומְמוּת, יהירוּת, בּעיקָר בַּבּיטוּי: לגָאון וּלתִפארת: והשבתי גאון זדים וגאות עריצים אשפיל (ישעיה יג 11)
3. [עח] אי-הִתרַפּסוּת, הכּרת ערך
4. [תנ] האזור הסמוך לחוף נהר, המוצף מים בשעת הגאות; גאות המים בים או בנהר: בגאון גליך (איוב לח 11); עד יפו אשית גאון גליך (ירושלמי שקלים כו, א); גאון ים ושפעותיו (רבי אברהם אבן עזרא)
5. גֵאוּת, עלִייה, כאמור בפסוק: "וּפֹא יָשִית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ" (איוב לח, 11)

***

המדרגה התחתונה של בקעת הירדן, שבה נמצא אפיק הנהר המפותל, ובה צמחייה סבוכה של שׂיחים, ובעלי חיים רבים, ביניהם חיות טרף, ולפיכך היה סמל למקום סכנה

***