1. [תמ] הכנָסת דָבָר בתוך דָבָר אַחֵר בלי שיהיה ניכָּר עוד: מוכרין אותו בהַבלָעה (בכורות לא); שנתן דמי מים ומלח בהַבלָעה (עירובין כז)
2. [עח] (בדקדוק) החסרת אות במלה והשלמתה על-ידי הכפלת האות שאחריה: טוב הוא שנִנהג במה שמצאנו בו הַבלָעה מהנפעל בעניין הזה מנהג בעלי הנוּן (ספר השורשים לג'נאח); הבלעת ה-נ בפועל "אפֹּל" במקום "אֶנפֹּל"
3. [תמ] (בהלכה) הֵיתר קבלת תשלום אשר בדרך-כלל אסור כאשר תשלום זה מצורף לתשלום אחר שהינו מותר (כמו שכר שבת), שבאופן זה מובלע האיסור בתוך ההיתר
4. (בגאולוגיה) היחסים בין רבדים לא אחידים שבהם החלקים הצעירים יותר מוּנָחים על־גבּי הסדרות המבוגרות יותר
אנגלית: allusion, hint, cover-up; slurring