_ פירוש

צורֶך, כאמור בפסוק: "ושְאָר חַשְכוּת בית אלָהָךְ" (עזרא ז, 20)

***

שֵם לאנשים שונים בימי נחמיה שחיו במאה החמישית לפני הספירה:
1. בנו של פחת מואב. היה אחד מבוני חומת ירושלים בימי נחמיה והשתתף גם בבניית מגדל התנורים, כאמור בפסוק: "וחַשוּב בן־פַּחַת מוֹאָב" (נחמיה ג, 11)
2. מבוני חומת ירושלים שתיקן את החומה שמוּל בֵּיתו, כאמור בפסוק: "אחריו החזיק בִניָמִין וחַשוּב" (נחמיה ג, 23)
3. אחד מראשי העם שחתם על האמנה בימיו של נחמיה, כאמור בפסוק: "הושֵע חנניה חַשוּב" (נחמיה י, 24)
4. אחד הלוויים, בן עזריקם ואבי שמעיה מבני משפחת מררי, שהתיישבו בירושלים עם שובם מגלות בבל, כאמור בפסוק: "ומִן הלוִיִם שמעיה בן חַשוּב" (נחמיה יא, 15)

***

מהספרים החיצוניים. כתוב ביוונית, אך במקורו נכתב בעברית. מספר את סיפור המרד של בית חשמונאי. משערים שנכתב בימי שִלטונו של יוחנן הורקנוס או זמן קצר אחרי מותו ב-104 לפני הספירה. נקרא גם "ספר המקבים". הספר סוקר את המאורעות שקדמו למרד החשמונאים - מעשי הדיכוי של השליט הסורי אנטיוכוס אפּיפנס שהתנכל לחייהם של היהודים. הנושא העיקרי בספר חשמונאים א' הוא המאבק היהודי לעצמאות. התחיל את המרד מתתיהו החשמונאי, והספר סוקר את תולדות משפחתו עד לימיו של יוחנן הורקנוס (104-134 לפני הספירה). הספר מספר תולְדות ארבעים שנה (134-175 לפני הספירה). ספר זה הוא המקור העיקרי לתולְדות החשמונאים. הוא מספר את סיפור יהודה, יהונתן ושמעון בני מתתיהו, שכולם נפלו במאבק. מאורע מרכזי שהיה בתקופה זו הוא חנוכת בית המקדש בירושלים בהנהגת יהודה (חשמונאים א, ד, (58-36. אז נקבע כי כ"ה כסלו יהיה יום חג - חג החנוכה (חשמונאים א, ד, 59)

***

מן הספרים החיצוניים שנכתבו ביוונית - קרוב לוודאי באלכסנדריה במאה הראשונה לספירה. ספר זה הוא תמצית של ספר גדול יותר בן חמישה כרכים שכתב ההיסטוריון יאסון מקִירְנָה. הספר מספר את סיפּוּר מרד החשמונאים. ספר זה מדגיש את ההיבט ההיסטורי ומביע את הרעיון של האל הדואג לעמו ומעניש את הרשעים. האויבים אינם רק הגויים, אלא גם היהודים שהתבוללו בתרבות יוון. הנושׂא המרכזי בספר הוא המאבק היהודי הפנימי בין הכהונה המתייוונת וחסידיה לבין העם ששמר בקנאות את מצוות ה'. הספר פותח בבקשה ליהודי אלכסנדריה לשמור על חג החנוכה (חשמונאים ב, א, ;1-9 א, 10; ב, י, יח). כן מבאר הספר את הסיבּות לרדיפות הדת בימיו של אנטיוכוס ומְסַפֵּר את סיפּוּרה של חנה ושבעת בניה. נקודת המפגש חלה עם הופעתו של יהודה ותחילת המרד. המרד והנצחונות הביאו לטיהור בית המקדש וחנוכתו (פרק י). האירוע האחרון המסוקר הוא ניצחונו הסופי של יהודה על ניקנור שר הצבא הסורי

***

עיר בנחלתו של שבט זבולון, כאמור בפסוק: "ונָסַב אוֹתוֹ הגבוּל מצָפוֹן חַנָּתֹן" (יהושוע יט, 14). חנתון נזכרת במכתבי אל-עמארנה כעיר חשובה בגליל המערבי. יש המבקשים לזהותהּ עם תל הרבג', ויש המזהים אותה עם תל אלב בֶּדָוִויֶה בחלק המערבי של בקעת בית נטופה. נמצאת ברשימת הערים שכבש תגלת פלאסר השלישי חָס (חוס) מרַחֵם, נהיה צר לו על-, כאמור בפסוק: "יָחֹס על דל ואביון" (תהילים עב, 13)
2. חבָל היה לו לוותֵר על-, כאמור בפסוק: "אתה חַסְתָּ על הקִיקָיוֹן" (יונה ד, 10)

***

ראה: חַנִּיאֵל

***

1. נשׂיאו של מטה מנשה בימי מֹשה שעזר ליהושוע ואלעזר לחלק את ארץ כנען, כאמור בפסוק: "לבני יוסף... חַנִּיאֵל בן אֵפֹד" (במדבר לד, 23). תקופתו: המאה השלוש־עשרה לפני הספירה
2. אבי משפחה משבט אשר ובנו השני של עוּלָא, שהיה ראש בית אב וגיבור חַיִל, כאמור בפסוק: "ובני עלָּא אָרַח וְחַנִּאֵל וְרִצְיָא" (דברי הימים א' ז, 39)

***

אשת אלקנה ואמו של שמואל הנביא: "שם האַחַת חַנָּה ושם השנית פנִינָּה" (שמואל א' א, 2). תקופתה: המאה האחת-עשרה לפני הספירה

***

מסריסי המלך אחשוורוש, כאמור בפסוק: "אמר למהוּמָן בִזְתא חרבוֹנָא" (אסתר א, 10), וכן בפסוק: "ויאמר חַרבוֹנה אחד מן הסריסים" (אסתר, ז, 9). תקופתו: המאה החמישית לפני הספירה חַרבונה היה זה שהסב את תשׂוּמת לב המלך לעץ שהכין המן למרדכי

***

אביו של עוזיאל הצורף ואחד מבוני חומת ירושלים בימיו של נחמיה כאמור בפסוק: "החזיק עזִיאֵל בן חַרְהיָה" (נחמיה ג, 8). תקופתו: המאה החמישית לפני הספירה

***

אביה של תקווה וסבו של שלום, שהיה בעלה של חוּלדה הנביאה, הוּא חַסְרָה, כאמור בפסוק: "בן חַרְחַס שֹמר הבגדים" (מלכים ב' כב, 14). תקופתו: המאה השביעית לפני הספירה (ג0.47)חִרְחֵר ראה: מְחַרְחֵר (ג0.47)חַרְחר ראה: חַרְחוּר1 (ג0.47)חֶרֶט [ז'] (חרט) (ג0.47)מַפסלת. קנה מחודד ששימש לכתיבה-חריטה, כאמור בפסוק: "וּכתֹב עליו בחֶרֶט אנוֹש" (ישעיה ח, 1) (ג0.47)חַרטוּמים, חַרְטמִּים [ז"ר] (חרטם) (ג0.47)כּוהנים, קוסמים ומגידי עתידות, שהיו בחצרות המלכים במצרים ובבבל, כאמור בפסוק: "ויעשוּ כֵן החַרְטמִּים בלָטֵיהֶם" (שמות ח, 3)

***

ראה: חַרצוּבּה

***

אביה של משפחת נתינים ששירתו במקדש וחזרו מבבל עם זרובבל והתיישבו בירושלים, כאמור בפסוק: "בני מְחִידָא בני חַרְשָׁא" (עזרא ב, 52). תקופתם: המאה השישית לפני הספירה

***

עיר בנחלתו של שבט בִּנימין, ממזרח ללוֹד: "בְּנֵי לֹד חָדִיד וְא(וֹ)נוֹ..." (עזרא ב, 33). נזכרת כמקום התיישבותם של משפחות עמלים מבני בִּנימין בימי שיבת ציון (עזרא ב, 33; נחמיה ז, 37). מזוהה עם אל חדיתא

***

ראה: חוֹבֵל

***

ראה: חובלים

***

ראה: חוֹבֵשׁ

***

ראה: חוֹגֵר חגֹרָה, חגֹרֶת ראה: חגוֹרָה חַד(sup)1 (/sup) [ת'] (חדד) שנוּן, חותך היטב, כאמור בפסוק: "ויָשֶם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה" (ישעיה מט, 2) חַד(sup)2 (/sup) [פ'] (חדד) נהיה חַד, מהיר ונמרץ, כאמור בפסוק: "וְקַלּוּ מנמֵרִים... וְחַדּוּ מִזְאֵבֵי עֶרֶב" (חבקוק א, 8) חַד3 קיצור של אֶחָד, כאמור בפסוק: "ודִבֶר חַד את אַחַד" (יחזקאל לג, 30)

***

ראה: חוֹבֵב

***

ראה: חוֹבֵט

***

ראה: חוֹדֵר

***

ראו: חוֹוֵר

***

ראה: חובָב

***

ראה: חוֹבֶה

***

אביה של משפחת שוערים שעלתה עם זרובבל, כאמור בפסוק: "בני חטִיטָא בני שֹבָי" (עזרא ב, 42). תקופתם: המאה השישית לפני הספירה

***

אבי משפחת נתינים (משרתים בקודש) שעלתה עם זרובבל, כאמור בפסוק: "בני נְצִיח בני חטִיפָא" (עזרא ב, 54). תקופתו: המאה השישית לפני הספירה

***

אריג משובח, כאמור בפסוק: "מרבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי, חטֻבוֹת אֵטוּן מצרָיִם" (משלי ז, 16)

***

ראה: מחוּבָּל

***

ראה: מחוּבָּש

***

ראה: מחוּבּא

***

ראה: יְחוּבָּה

***

ראה: חובֶרֶת

***

אחד הנהרות הגדולים של מסופוטמיה שלפי ספר בראשית יצא מגן עדן. הוא הנהר המזרחי בשני הנהרות בארם נהריים, כאמור בפסוק: "ושֵם הנהר השלישי חִדֶּקֶל" (בראשית ב, 14). מוצאו מהרי ארמניה. זרימתו מהירה וכמות מימיו רבה מכמות מימיו של הפרת. בדרכו נשפכים אליו כמה יובלים, כמו "הזאב" ו"ביאלה". לאורך חופיו היו הערים נינווה, כלח, אשור, סלבקיה ההלניסטית וקטסיפון הפרתית הסאסאנית

***

ממיני הדגן, כאמור בפסוק: וחג... בכּוּרֵי קציר חִטִּים" (שמות לד, 22). החיטה שייכת למשפחת הדגניים. נמנית בין שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישׂראל: "ארץ חיטה ושעורה וגפן..." (דברים ח, 8). החיטה היא הגידול החקלאי הנרחב השני בעולם (אחרי תירס)
אנגלית: wheat

***

1. עבֵרה, חֵטא, כאמור בפסוק: כי הבאתָ עליו... חטָאה גדֹלה" (שמות לב, 21), וכן בפסוק: "נֹשֵא עָווֹן וָפֶשַע וְחַטָּאָה" (שמות לד, 7)
2. קרבן חטאת, כאמור בפסוק: "עולה וַחטָאָה לא שָאָלְתָּ" (תהילים מ, 7)

***

אחד הספרים החיצוניים. שייך לקבוצת ספרי החָכמה. נכתב ביוונית בידי חכם יהודי שהציגו כחיבור של שלמה. נתחבר במאה הראשונה לפני הספירה או לספירה. עוסק בשלושה נושׂאים שהמשותף ביניהם היא החכמה. החלק הראשון, פרקים א-ו, עוסק בשׂכר החָכמה. החלק השני, פרקים ז-ט, עוסק בסיפּוּרו של חכם ובו תיאור פיוטי של היתרונות המוענקים לו בזכות חָכמתו. החלק השלישי פרקים י-יט, הוא מסה על דברי ימי האדם על־פי המסורת המקראית. בחלק זה מובאות הדמויות המרכזיות שבספרי בראשית ושמות, מאדם הראשון ועד משה כמופתים לחָכמה. בסיום הספר באים דברי נחמה

***

ראה: חוֹטֵב

***

ראה: חוֹטֵם

***

ראה: חוֹטֵף

***

קונה חוכמה, כאמור בפסוק: "ולמה חָכַמתִּי אנִי אז יֹתֵר" (קוהלת ב, 15)

***

1. נבון, ערוּם, בעל שׂכל, כאמור בפסוק: "רק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגוי... הזֶה" (דברים ד, 6)
2. בקי, מומחה, כאמור בפסוק: "חָרָש חָכָם יבַקֶש לו..." (ישעיה מ, 20)
3. תואר ליועץ בפקידוּת המלך, כאמור בפסוק: "ויקרא... לחכָמִים וְלַמְכַשְפִים" (שמות ז, 11)
4. יְרֵא שָמַיִם, כאמור בפסוק: "תורת חָכָם מְקוֹר חַיִים" (משלי יג, 26)

***

ראה: מחוּכָּם

***

ראה: חוּלדה

***

ראה: חוּמטה

***

ראה: חולון

***

מספוא חָמוּץ, כאמור בפסוק: "והאלָפִים... בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ" (ישעיה ל, 24). מספּוא זה נחשב כמספּוא טעים ומבטא שפע חקלאי. החמיץ הוא כנראה החִמצה שגרעיניה משמשים מאכל לאדם וכמספּוא לבהמה, והיא צמח ממשפחת הקִטנִיות

***

מילה יחידאית במקרא, כאמור בפסוק: דִרשו משפט אַשרוּ חָמוֹץ שִפטוּ יתום (ישעיהו א 17) ופירושיה האפשריים:
1. עושק, חומס, כלומר הדריכו את הגזלן לדרך ישרה; או:
2. יש מפרשים "חָמוֹץ" - חמוּס, נגזל, עשוק, ופירושו של הפסוק: חַזקוּ את הנגזל, העשוּק

***

ראה חָליל

***

המתייחס על משפחת חָמוּל, כאמור בפסוק: "לְחָמוּל משפחת החָמוּלִי" (במדבר כו, 21)

***

ראה: חוּמצה

***

ראה: מחוּטָב

***

ראה: חוֹמֵד

***

ראה: חוֹלֵט

***

ראה: חוֹלֵל

***

ראה: חוֹלֵם

***

ראה: חוֹמֵל

***

ראה: חוֹמֵס

***

ראה: חולש

***

ראה: חוֹמֵר

***

ראה: חוֹמֵק

***

ראה: חוֹלֵא

***

ראה: חוֹמָה

***

ראה: חולון(2), חִילֵן

***

של חול, מבוזה: וְאַתָּה חָלָל רָשָׁע נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל (יחזקאל, כא, 30)
אנגלית: dishonored

***

ראה: מחוּלל

***

ראה: מחוּלָק

***

ראו: מחוּלֶה

***

ראה: חוֹמֵל

***

ראה: חומט

***

ראה: חומר

***

ראה: חוֹסֵל

***

ראה: חוֹסֵם

***

ראו: חוסה

***

1. רוצה ב-, מוצא חן בעיניו: ואם כֹה יֹאמַר לא חָפצתי בָּך (שמואל ב' טו, 26)
2. מחבב, אוהב: ויהונתן בן שאול חָפֵץ בדויד מאד (שמואל א' יט 1)
אנגלית: liking

***

רוצה ב-, מוצא חן בעיניו: ואם כֹה יֹאמַר לא חָפצתי בָּך (שמואל ב' טו, 26)

***

רוצה, מִשתַדֵל, מתאווה: "הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָע" (יחזקאל יח, 23); לעשות רצונך אלוהי חָפַצתי (תהילים מ 9); יעשה מה שלבו חָפֵץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא (מועד קטן יז.); והוא חָפֵץ לגאול אתכם (פסיקתא רבתי פרשת החודש)
אנגלית: wish

***

זוקף, זוקר, שולח, מַקשֶה (זנבו): "יחפֹּץ זְנָבוֹ כמוֹ אָרֶז" (איוב מ, 17)
אנגלית: raise

***

ראה: חוּפשׁה

***

ראה: חופשׁי

***

(קרי: חוֹ-) [שפ"ז] בנו בכורו של עלי הכהן, כאמור בפסוק: "ושָם שנֵי בנֵי עֵלי חָפני ופנחָס" (שמואל א' א, 3). חפני ופנחס אחיו מעלו בתפקידם והמיטו פורענות על בית עלי. הם מתו ביום אחד בידי הפּלִשתים כּשליווּ את ארון ה' בקְרב באָפֵק (שמואל א' ד, 11)

***

מקום בגבולה הצפוני של ארץ ישׂראל, כאמור בפסוק: "חָצֵר התיכון אשר על גבוּל חַוְרָן" (יחזקאל מז, 16). יש הסבורים שהיא שיבוש (בכתב) של חצר עינן

***

פרעה מלך מצריים בימיו של ירמיהו, כאמור בפסוק: "את פרעֹה חָפְרַע מלך מצרים" (ירמיה מד, 30). בעל חפרע היה מהשושלת העשרים ושש. מלך בשנים 588-568 לפני הספירה. היה בו בריתו של צִדקִייָהוּ מלך יהודה בימי המרד נגד הבבלים, סמוך לחורבן ירושליים. לאחר נפילת ירושליים בידי נבוכדנאצר ורצח גדליה בן אחיקם, ברחו הנשארים וירמיהו הנביא למצריים (ירמיה מג, (5-7

***

ראה: חוֹצֵץ

***

ראה: חוֹפֵשׂ

***

ראה: חוּץ

***

ראה: חוּפּים

***

ראה: מחוּפָּשׁ

***

ראה: מחוּפָּשׂ

***

(כתיב) ראה: חָפשית

***

ראה: חוצן

***

פַּחַד, מורא, כאמור בפסוק: "ויהי חִתַּת אלֹהִים על הֶעָרִים" (בראשית לה, 5)
אנגלית: fear

***

ראה:
1. חָש;
2. חוּשִים

***

ראה: חוֹתֵן

***

ראה: חוֹתֵף

***

ראה: חוֹתֶה

***

ראה: חוֹתָם

***

ראה: חָתוּם

***

ראה: מחוּשָק

***

1. ראש משפחה מעולי בבל שחזרו עם זרוּבּבל, שמנתה שלוש מאות עשרים ושמונה איש, כאמור בפסוק: "בני חָשֻם שלוש מאות עשרים וּשמֹנה" (נחמיה ז, 22). תקופתם: המאה השישית לפני הספירה
2. איש מבני דורו של עזרא, כאמור בפסוק: "ומשמֹאלו... וחשֻם וחַשְבַּדָּנָה" (נחמיה ח, 4). תקופתו: המאה החמישית לפני הספירה

***

ראה: חוֹשֵׁב

***