1. תנועה באמנות, באדריכלות ובספרות, שנולדה כתגובה על הברוק והרוקוקו, ורווחה באירופה ובאמריקה בין סוף המאה ה-17 לתחילת המאה ה-19, אופיינה בשימוש במוטיבים מן האמנות, מן האדריכלות ומן הספרות היווניות והרומיות הקדומות (הקלסיות), מתוך שאיפה להחיותן מחדש;
2. (במוזיקה) זרם שנתעורר במוזיקה במאה העשרים כתגובת נגד המגמה הרומנטית. השאיפה הייתה לאובייקטיביות, לצמצום המנגנון המבצע, ריכוז וגיבוש החומר. אחד מאבות התנועה היה סְטרַוִוינְסקִי
אנגלית: Neo classicism