1. [תנ] כלי קיבול לנוזלים ששימש במשכן לנסך והיה עשוי לרוב ממתכת ומחֶרס: ועשׂית קעָרֹתיו וכַפֹּתיו וּקשׂותיו (שמות כה 29)
2. [יב] חצי קנה חלול שהונח עליו לחם הפנים במקדש
3. [עח] פֶּלח של דופן הפרי הנפרד ממנו עם היפָּתַח הפרי
4. [עח] כל אחד משני חלקי קונכייה שעוטה צִדפּה
5. [תנ] מַדָּף, סומכה, תומכה, כאמור בפסוק: "ואת הַקְּשָׂוֹת אשר יסַּךְ בָּהֵן" (שמות לז, 16). הקשווה המקראית הייתה כמין מדף עשוי זהב להחזקת לֶחֶם הפָּנים מעל לַשולחן בבית המקדש
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה