1. [תנ] מָקום חסַר שׂעָרות בָּראש: ואיש כי יִמָרֵט רֹאשו קֵרֵחַ הוא... וכי יהיה בַּקָרַחַת או בַּגַבַּחַת נֶגַע לָבָן... בּקָרַחתו או בּגַבַּחתו (ויקרא יג, 42-41); איזו היא קרחת? מן הקדקוד השופע לאחוריו (נגעים י, י); בגיל צעיר התפתחה אצלו הקרחת
2. [תמ] מקום חָשׂוּף מצמחים בַּשָׂדֶה או בַּיַעַר וכד', מַחשׂוף: הָרוצה לַעשות שָדֵהוּ קָרַחַת מִכָּל מין (כלאים ב, ט); נחנו ואכלנו בקרחת היער
3. [תנ] הצד האחורי של בד, עור של בֶגד - בּצִדו האחורי - שנמרט ונקרע: פּחֶתֶת הוא בּקָרַחתו (של הבֶּגֶד) או בגַבַּחתו (ויקרא יג, 55)
4. [תמ] מָקום בּפּרי שנָשרוּ בּו הסיבים הדקים: מִשֶיַעשוּ (הָעוּזרָדין) קָרָחות קָרָחות (ירושלמי מעשרות א, ג) (ראו גם:
אָלוֹפֶּצְיָה) (תנו דעתכם להבדל שבין קָרַחַת ובין קֵירַחַת = נקבה של קֵירֵחַ)
אנגלית: bald spot