1. [תנ] גבעול חָלוּל וגָבוהַּ, כגון קנֵה השיבּולֶת: והנה שֶבַע שִבֳּלים עֹלות בּקָנֶה אחד (בראשית מא, 5); וקנה של שיבולת שהוא יתר על שלושה טפחים (תוספתא עוקצין א, ד);
2. [תנ] צֶמח ממשפחת הדגָנִיים בַּעל גִבעול דק וגָבוהַּ - נפוץ בַּמקומות הלַחים בישראל. שם מדעי: Phragmites Australis: קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ (ישעיה יט, 6); תַחַת צֶאלים יִשכַּב בסֵתֶר קָנֶה ובִצָה (איוב מ, 21); המזנב בגפנים והקוצץ קנים (שביעית ד, ו);
3. [תמ] מוט, מַקֵל, כּלונָס: מחיצַת הַקָנים אִם אֵין בּין קָנֶה לַחבֵרו שלושה טפָחים כדי שיִיכָּנֵס הַגדי הרֵי זו כִּמחיצה (כלאים ד, ב);
4. [תמ] צינור הנשימה היוצא מן הרֵיאה: קנה מוציא קול (ברכות סא.); שֶמָא יַקדים קנה לוושֶט (תענית ה:); קנה הנשימה הוא איבר חשוב בגופנו
אנגלית: stem, cane; trachea
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
![קָנָרִי [מש] <sup>1</sup>](assets/images.lib/0_97875100_1541071148_1889239871.jpg)
טעות \ הערה