1.[תמ] ייפּוּי, הידוּר: "הנָאת קִשוּט עָלַיי לעולם אם אתקַשֵט הַיום" (נדרים פ:); היא הייתה אחראית לקישוט הסוכה;
2. [תמ] דָבָר המוסיף יופי, כּגון תַכשיט (על הלבוּש), צִיוּרים, בָּלונים ושַרשָרות (על הקירות), סִלסוּל (בּמַנגינה), מִשׂחק מילים (בּשיר): "כַּמה קישוּטין קישַטתי אֶתכֶם" (איכה רבתי ב, נא); הקישוטים שעל בִּגדהּ הוסיפו לו יופי;
3. [יב] עיטוּר, תוסֶפת חֵן, תִפארת, אמצעי אמנות: קישוטי השיר מאפיינים את שירת ימי הביניים
אנגלית: decorating, adornment
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה