1.[תנ] דָבָר מלוטש וּמבריק, בּבּיטוּי: נחושֶת קָלָל נחושת מבריקה (סִפרוּתי): ונֹצצים כּעֵין נְחֹשֶת קָלָל (יחזקאל א 7)
2. [עח] יש המכַנים כך את הבּרונזה
3. [תמ] אחד ממיני הכדים הגדולים ששימשו לפָנים (גם: קַלָּל): ובפתח העזרה היה מתוּקן קלָל של חטאת... וזורקו (את המקל) לתוך הקָלָל (פרה ג, ג)