(בגאולוגיה) קרקע קלה, חומה- אדומה, דלה בחרסית ובחומרי מזון ומתאימה לכל סוגי הגידולים החקלאיים ובמיוחד לעצי הדר. צבעה בא לה מהקולואידים הברזִליים. מצויה בארץ באזור החוף
סוג קרקעות ים-תיכוניות רדודות, כבדות וחרסיתיות. מצויות באזורי ההר ומשמשות למטעי עצי פרי וליערות
2. (בחקלאות) מונח כללי למספר צורות של קרקע המאופיינות בתוכֶן רַקבּוּבי יותר מאשר בקרקע אפורה
קרקע דקת גרגרים בעלי פלסטיות בתחומי תכולת הרטיבות, וחוזק ניכּר בעודה יבשה
2. חרסית סופגנית, המשמשת כתווך מסנן בבתי זיקוק לשם הרחקת מוצקים וחומרים צובעים משמן סיכה 3. חומר חרסיתי, המשמש לפיסול או לקדרות
(בחקלאות) סוג קרקע בעלת אחוז מליחוּת גבוה, (2.0%) בעיקר באזור בעל אחוז אידוי גבוה. בדרך כלל מצויה במדבריות חמים ובאזורים צחיחים וחמים. מרבית הצמחים החקלאיים אינם יכולים לגדול בה
ראה: דק גַרגֵר
קַרקַע עולָם [תמ] 1.קרקע שאינה רשות-היחיד, אדמה ללא בעלים: קַרקַע עולָם הִזיקַתוּ (בבא קמא כו:)
2. מָשל לאדם שאין אפשרות להזיק לו: אסתר קַרקַע עולם הייתה (סנהדרין עד:) 3. [עח] מָשל לדבר מוצק ויציב