1.[תנ] קָנים יבֵשים של תבוּאה, גבעולי תבואות וצמחים שקמלו ויָבְשוּ, כאמור בפסוק: "וַיָּפֶץ העם... לְקֹשֵש קַש לַתֶּבֶן" (שמות ה, 12), לְקֹשֵש קַש לַתֶבֶן (שמות ה 12); קַשין ובהן שיבולים (סוכה יג:)
2. [תנ] (בהשאלה) דבר חסר ערך, הנישׂא ברוּח או נשרף בקלוּת, חסַר חשיבוּת כאמור בפסוק: "ובית יוסף להבה ובית עֵשָׂו לְקַש" (עובדיה א 18), שִיתֵמוֹ כַגַלגָל כּקַש לפני רוח (תהילים פג 14)
3. [תנ] הפסולת הנשארת מהתבואה לאחר הדיש: לקַש נֶהֶפכוּ לו לאבנֵי קָלע (איוב מא 20)
4. [עח] (בשוק ההון) דבר שהוא אינו נכון, חסר ערך, או בלתי אחראי מבחינה פיננסית, כגון איש קש. (גם: סרק).
אנגלית: straw