1. [תנ] (בּ-) כאב לב על הטוב אצל זולת, צַער על הצלחתו של אַחֵר, רצון של אדם שיהיה לו מה שֶיֵש לאַחֵר, צָרוּת עַיִן: וסָרה קִנאַת אפרַיִם... אפרַיִם לא יקַנֵא את יהודה (ישעיה יא, 13); הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם (אבות ד, כא); הקנאה ביופיין של אחרות לא עשתה אותה יפה יותר
2. [תנ] (ל-) חשד בּחוסֶר נֶאמָנות של בּן זוג: איש אשר תַעביר עליו רוּחַ קִנאה וקִנֵא את אשתו (במדבר ה, 30); הוא קינא לה מדי, וקנאתו הרחיקה אותה ממנו
3. [עח] קַנָאוּת, עמידה נִלהֶבת לצַד מנהיג או לצַד רעיון
4. [תנ] רוגֶז רב, רֶגש של נקמה במי שעָשׂה רע: ביום עֶברַת ה' וּבאֵש קנאתו (צפניה א, 18)
אנגלית: envy; jealousy
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
![קאנו, קָנוּ [מש]](assets/images.lib/0_68490100_1530034395_1069143616.jpg)
טעות \ הערה![קְנֵה סוּף [עח]](assets/images.lib/0_42041400_1621801444_936394634.jpg)