1.[תנ] חותך שיבּולֵי תבוּאה, כּורֵת: כּי תָבֹאוּ אל הארץ... וּקצַרתֶם את קצירה (ויקרא כג 10); תבואה לקצור, ענבים לבצור, זיתים למסוק (תוספתא בבא מציעא ט, א); פעם היו קוצרים את התבואה במגל
2. [עח] (בּהשאלה) מֵמית, קוטל (בחֶרב): הוא מניף את חרבו וקוצֵר באויב בלא רַחֵם
3. [עח] (בּהרחבה) זוכה בשֶפע, מקבל גמול, נוחל: קוצר תהילה: השחקן הזה קוצֵר תמיד תשואות תודה
4. [עח] (ברפואה) כורת אבר מגוף (חי או מת) כדי להשתילו בגוף אחר
אנגלית: harvesting