1. [תנ] קָדוש ביותר; (בּיִידוּעַ: קודֶש הקודָשים): והבדילה הפָּרֹכֶת לכם בין הקֹדש ובין קֹדש הקֳדָשים (שמות כג 33), הכפלת המילה 'קודש' מחזקת את הקדושה
2. [תנ] החֶדר הפּנימי - המקוּדש ביותר - של בית המקדש. לחדר זה נכנס רק הכוהן הגדול, וזאת רק פעם בשנה, ביום הכיפורים.
3. [עח] (בּהשאלה) הדָבָר היָקָר ביותר והנִשמר במיוּחד: בֵיתי הוא קודש הקודשים שלי
אנגלית: holy of holies
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה